משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ח׳:ה׳

« משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ח׳:ד׳ משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ח׳:ו׳ »

5 אֵבָרִין בְּאֵבְרֵי בַעֲלֵי מוּמִין, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם קָרֵב רֹאשׁ אַחַד מֵהֶן, יִקְרְבוּ כָל הָרָאשִׁין. כַּרְעוֹ שֶׁל אַחַד מֵהֶן, יִקְרְבוּ כָל הַכְּרָעָיִם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ קָרְבוּ כֻלָּם חוּץ מֵאַחַד מֵהֶן, יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה:

פירוש משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ח׳:ה׳

5 לפי כתב-יד קופמן

6 אברים – של חטאת כשרה שהתערבבו, באברים בעלי מומין – שנפסלו לקרבן והם חולין. התערובת היא אפוא של קודש וחול, והניסוח המורכב בא רק מחמת המשנה הקודמת. המשנה מניחה שבעלי מומים פסולים ומורדים מהמזבח, וכן להלן במשנה ט. ברם בהמשך פ"ט מ"א נראה שיש מחלוקת בדבר. רבי אליעזר אומר – אם: קרב ראש אחד מהן יקרבו כל הראשין – שכן כל הראשים הם ספק קרבן, כרעיו של אחד מהן – כבר קרבו, יקרבו כל הכרעים – משמע מדבריו שאם טרם הוקרב אף אבר, תעובר צורתו ויצא לבית השרפה, וחכמים אומרים אפילו קרבו כולם חוץ מאחד מהן יצא לבית השריפה – כדי לא להקריב למזבח מה שאינו חובה.

« משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ח׳:ד׳ משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ח׳:ו׳ »